כיום יש אי הבנות רבות עם לבקנות. אנשים כשרואים ילד עם לבקנות בוודאי יבהו כי זה יוצא דופן בסביבתם הקרובה. ילדים אלה לעיתים קרובות בעלי ראייה ירודה, רגישות גבוהה לאור ועור רגיש במיוחד. אנשים רבים אפילו שואלים הורים לילדים עם לבקנות אם צבע השיער הזה אמיתי.
כיום יש עדיין בורות מסוימת בנושא זה ובחברה אפילו ילדים (ומבוגרים) יכולים לחוות סיטואציות שליליות עם קונוטציות איומות לגבי לבקנותם. חשוב מאוד שהחברה תבין את האתגרים העומדים בפני אדם עם לבקנות מדי יום וכך, הם יוכלו להבין ולהבין טוב יותר. בין אם יש לכם ילד עם לבקנות ובין אם אתם מכירים ילד או מבוגר הסובל מכך, עליכם לזכור את הדברים הבאים.
- המונח "לבקן" יכול לפגוע ברגשות של אנשים מסוימים כי זה מגביר את הסטיגמה. מכנים אותם בצורה הטובה ביותר "אנשים עם לבקנות".
- אלביניזם איננו נכות. יש אנשים עם לבקנות שיש להם מוגבלות כגון לקות ראייה, אך לבקנות עצמה אינה לקות ואינה מוכרת ככזו.
- אלביניזם אינו מחלה. זהו מצב גנטי שעובר בירושה משני ההורים, גם אם אין להורים לבקנות.
- הם יכולים לנהל חיים "נורמליים" לחלוטין. לאדם עם לבקנות אין כל סוג של מוגבלות פיזית או נפשית (אלא אם כן זה קשור אליו), כך שהם יכולים להשיג את אותן מטרות כמו אדם אחר שאין לו לבקנות.
- עליהם להרכיב משקפי שמש ומסנן קרינה. הם חייבים לנקוט באמצעי זהירות רבים משום שאור השמש מפריע להם לראייה ועורם רגיש ביותר. שימוש בקרם הגנה לא יספיק והם יצטרכו להשתמש בשיטות אחרות כדי להגן על עצמם מפני קרני השמש על עורם.