מותק, יאללה, לבש את הז'קט שלך קר. אני לא רוצה, לא קר לי
בטח לא פעם חיינו את הסצנה הזו או אחת דומה. מבוגר שמבחין כי קר וילד או ילדה שמסרבים ללבוש מעיל או כל בגד חם אחר. משהו שיכול להפוך ל סכסוך.
ניכר כי הרצון שלנו לחסות את הילדה אינו מתוך גחמה, אלא משום שאנו מודאגים מבריאותה, שהיא מתקררת ולכך יש השלכות.
הבנת המניעים שלך למנוע עימותים
וזה ניכר גם שלילדה יש קריטריונים משלה ולמרות שקרה לנו, יכול להיות שהיא לא. לפני שנכנסים למאבק כוחות, המבוגר מתעקש והילדה, מסרבים, כדאי נסו להבין את המניעים שלהם. ומתוך ההבנה הזו, לפעול באמפתיה הדרושה כדי למנוע סכסוכים.
מבלי להיכנס לכל אדם יש דרך ייחודית לתפוס קור או חום ושלא כולנו חמים או קרים באותה מידה. עלינו להיות ברורים שילדינו מתבגרים, ושאין להם את החוויה שיש לנו כמבוגרים.
בכוונתנו הטובה ביותר, אנו מנסים להקדים את עצמנו אך נוח לתת לבתנו לעבור את החוויה ולבקש מעצמה ללבוש את הז'קט אם היא קרה.
תלוי בגיל
ברור שלא נפעל כך עם ילד צעיר מאוד כמו עם ילד מבוגר.
אם הבת שלנו עדיין קטנה, אנחנו יכולים לעשות הכל כמו משחק. במקום לנסות לגרום לו ללבוש את המעיל, אנחנו יכולים להנפיש את המעיל הזה. להשמיע קולות, לדגדג ... ככל שיותר דמיון, יותר טוב. שפת המשחק היא שפת הילדות.
אבל אם הילדה שלנו מבוגרת יותר, נוכל להסביר לה שהוא קר, שיש לנו את הז'קט שלה ושאם היא מרגישה שהיא זקוקה לו, היא יכולה לבקש את זה וניתן את זה מיד.
זה לא מתכון קסם מאז בנושאי הורות, אין מתכונים שווים. כל ילד וילדה הם ייחודיים, כמו גם כל משפחה. מה שעובד במקרה אחד לא חייב להיות תקף במקרה אחר.
אך כמובן שזו דרך להימנע מיותר מסכסוך אחד ביום יום עם בנותינו.
יותר מאשר ניסיון לכפות, להתיישב בכך שאנחנו מבוגרים שיודעים הכל, אנחנו יכולים להשאיר שולי תנועה. אנחנו יכולים לתת להם לחיות את החוויה, ללא סיכונים לבריאותם, כמובן, אבל הם יודעים מה המשמעות של, למשל, ללבוש את המעיל. כי הילדה קרה, לא בגלל שהמבוגר כן.