יש מקרים שבהם הדברים כל כך ברורים שאנחנו אפילו לא מפסיקים לחשוב עליהם, וההצהרה הבאה היא דוגמה טובה לכך: "ילדים או מתבגרים שיש להם ומשתמשים בסמארטפונים או בטאבלטים נוטים יותר להיות לכינים". אני יודע, עכשיו זה כשאתה חושב "על מה זה?" או "פוף, ציפינו למשהו אחר מהפוסט הזה באמהות היום".
אבל יש לזה היגיון: כאשר לילדים יש מכשירים מסוג זה ובתורם, הם נפגשים עם חברים או עמיתים, הם נוטים להתכנס סביב המסך כדי לראות את ההתקדמות במשחק או לראות תמונה. מנקודת מבט זו, כל פעילות הכרוכה ב"הרכבת ראשים "כרוכה בסיכון.וזה לא הולך להיות פחות. אני לא אומר את זה (למען הפרוטוקול), מחקר שהגיש קרן NHS קרן (בתי חולים באוניברסיטת אוקספורד) בפני האיגוד הבריטי לרופאי עור.
בעבר היו תיאוריות לפיה צילום סלפי מגביר את העברת הכינים; נראה שהתוצאות אינן חד משמעיות כמו זה, אך אם נמצא קשר בין השימוש הקולקטיבי במכשיר לבין התפשטות הכינים. עד היום ידוע שכינים אינן יכולות לקפוץ או לעוף (אחרת זה יהיה מרגיז עוד יותר, אם אפשר), אך הן יכולות לעבור מהר מאוד מאדם אחד למשנהו, רק על ידי ריצה (23 ס"מ לדקה, אין כלום) , באמצעות 3 זוגות רגליים קצרות איתן הן נצמדות לשיער.
אם אתה רוצה מידע כיצד להיפטר מכינים, אתה יכול קרא אותנו כאן; זה מאוד קשה ודורש הרבה נחישות, לפעמים אתה חושב ששלטת במגפה ו תחזור שוב. ישנם מחקרים שמראים כי שכיחות הכינים הולכת וגוברת ברחבי העולם, ולמרות שאני לא חושב שהשימוש בסמארטפונים הוא אחד הגורמים העיקריים, מכיוון שאני מאמין שלפני העידן הדיגיטלי ילדים אספו את הראש מסיבות אחרות, זה גורם שיש לקחת בחשבון.
במה אם יש צירוף מקרים, יש צורך לבדוק את השיער לאחר פעילויות משותפות, וכן נאמר כי דוחים לא עובדים טוב מאוד כאשר הילד מבצע פעילויות מים, מכיוון שהמים מפחיתים את היעילות, אז ביתר שאת לאחר שחייה בבריכה, עלינו להסתכל בזהירות. קח את מעבר ה- nit כשגרה, וקח נשימה עמוקה.